יש אנשים שעדיין מבקשים את הנסי והפילאי מחוץ לטבע ומעל לאדם, והם מחמיצים אותו במקום בו התהוותו מתרחשת תדיר: כאן ועכשיו

 זהו פלא ההתהוות, או בשפתו של של אמיר גלבוע, ״גידול המציאות הוא הנס״. 

כמה מהכוחות היוצרים הפועלים במחקר וביצירה החדשים, הם: התהוות, כאוס, אירוע, ריבוי, מורכבות, אלתור, התמרה, סינגולריות, סינרגיה, ועוד רבים. לכולם מכנה אחד משותף, והוא הצורך בריבוי ושוני של המרכיבים, ומטרתם אינה לייצר זהות אחת ואחידות, אלא יצירה חדשה בה הייחודיות של המרכיבים אינה נמחקת, אלא מועלת לרמה גבוהה יותר של איכות ועוצמה יוצרת. 

קחו למשל פגישה של צוות שמוטל עליו לפתח משהו חדש, רעיון או המצאה, בתחום כלשהו. מה שיקבע האם הניצוץ היצירתי ידלק ויזנק מאדם לאדם, יעורר ויפרה תהליך יצירתי, תלוי בגורמים רבים כמובן. מעל לכל, הדבר הראשון החיוני הוא שכל אחד מהמשתתפים יהיה מסוגל לבטא ולמממש את ייחודיותו המקורית בצוות. יש לו ולה את הכישרון הייחודי, הזה, את היכולת הזו, את הרקע, הזכרון, הנסיון, שאין לאף אחד אחר. הצוות מעוניין שהיא והוא יוכלו לבטא את הייחודיות הזו באין מפריע, והצוות יעשה הכל כדי שהאווירה תאפשר לכל יחיד את החופש היצירתי, לא רק לבטא את מה שהוא כבר יודע ומביא מהעבר, אלא את הבלתי ידוע, הפוטנציאלי, שהוא עדיין נחלת העתיד. התהוות יוצרת, מבוססת על ״כאוס״ יצירתי כזה, על אלתור, סינרגיה, התמרה, מכיוון שהיא מעוניית להשתמש בנסיון העבר כדלק ליצירה של החדש, הלא ידוע והמפתיע. במקום חזרה על דפוסים, תבניות והרגלים קיימים, היא מתשמשת בהם כעץ יבש להזנת האש היוצרת, כחומרי גלם לפיתוח של פוטנציאליים שעדיין לא מומשו. לכן, ניתן לומר שהכוחות החדשים, ביצירה, במחקר, בחשיבה, במדע, אמנות ודת, הם כוחות ההתהוות הזורמים להווה מהעתיד.