עברית מראשית עבודתי ההכרתית בשנות העשרים המוקדמות של חיי, אני חוזר ועומד, בפליאה ראשונית, מדי יום ביומו, מול החידה הזו: מהי בכלל החשיבה? מאילו תחומים של היקום והאדם היא מתהווה וזורמת? מה מעורר אותי לחשוב מלכתחילה? ומהי מהות החשיבה מהרגע שהתעוררה לחיים בנפש האדם והחלה ליצור?
החידה הזו היא פליאה קיומית ורוחנית מתמדת. היא שמעוררת את הנפש ומשחררת את החשיבה מכבלי ההרגל, השכל והכוח המדמה, ומציתה בלב- לא במוח לבדו- את התשוקה להתנסות ברוח היוצרת החיה. בשבילי זוהי התנסות ממשית, כמו פעילות גופנית או נפשית מלאת חיים. החשיבה מעולם לא הייתה בשבילי מחשבה בעלמא או ספקולציה שכלית, אלא התנסות בחיים ממשיים הזורמים דרך פעילות החשיבה. דרך החשיבה אני חווה בצורה המידית ביותר, כאן ועכשיו, את ״נס גידול המציאות״ כדברי גלבוע, בו אני עצמי מעורב, פעיל, ונוכח במלוא הווייתי והתהוותי, כאילו חוויתי את כוחות היצירה של היקום זורמים ופועלים במוקד החי והצלול ביותר של נפשי שלי.
להתנסות זו כמה היבטים יוצאי דופן המבדילים אותה מהתנסויות נפשיות, רוחניות, ומיסטיות אחרות. אם נרצה לכנות התנסות זו בשם ״התנסות מיסטית״, נוכל לעשות זאת רק במה שקשור לעוצמה הרגשית והחווייתית הכרוכה בה, אבל היא שונה מההתנסות המיסטית שינוי מוחלט, כי היא מתרחשת כל כולה בצלילות הכרתית כמו מתמטית. זוהי זרימת חיים והשראה צלולה ובהירה כבדולח. כמו כן, בהתנסות הזו החושב חווה את עצמו כמי שפועל ויוצר לא בעולם הפנימי הפרטי בלבד, כי אם חורג ועובר מעבר לגבולותיו הגופניים והנפשיים הרגילים, ומתפשט בהכרה מלאה, לא רק ברגש אישי, אל מקור הזרימה של החיים העולמיים. - זוהי אמירה גדולה, ללא ספק, שעשויה להישמע מוגזמת באזני אנשים המכירים רק את הצד השכלי והמתנתח של החשיבה. אבל מעולם לא הרגשתי באמת בודד בחוויה הזו, כי אנשים יוצרים בכל התחומים, הוגים, אמנים, ממציאים, בכל התקופות וגם בימינו, מעידים עליה מהתנסות האישית הדומה לשלי. הם אומרים, למעשה, ״כאשר אני מתנסה בפעילות החשיבה היצירתית כזרימה חיה ואינטנסיבית, אני יודע בוודאות שאין זה רק האני הרגיל שלי שחושב, יוצר ופועל, אלא כוחות עולמיים יוצרים דרכי ובאמצעותי״. חוויה זו משותפת להוגים מאפלטון ועד דלז, משפינוזה, שלינג, פיכטה והגל עד ברגסון, הוסרל, וויטהאד, מאריסטו ועד רודולף שטיינר.
בחיים עצמם, לחשיבה החיה יש יישומים חינוכיים, חברתיים ומרפאים רבי ערך. את החשיבה החיה והמהותית ניתן ליישם בצורות ואופנים רבים ושונים, בהתאם לצורך ולעניין: למשל, ניתן לממש אותה כחשיבה מתונה, הגיונית, המתקדמת צעד אחר צעד, כאשר כל פסיעת הכרה חדשה מתבססת על קודמתה, ומאפשרת פענוח חידה מטרידה ובעיה חסרת פתרון. ויש לה יישומים כחשיבה יוצרת, מפתיעה, המגיחה ממקומות לא ידועים ומוליכה למחוזות חדשים לגמרי. חשיבה המתעוררת כאילו מאליה, כהשראה, הזורעת בתודעתך זרעי רעיונות חדשים, לא מוכרים, המפתיעים אותך ומעוררים אותך באמת להתחיל לחשוב...מחדש.
יישום מרכזי נוסף של החשיבה היוצרת החיה הוא בתחום החברתי. החשיבה יכולה גם להיות מוקד, התרחשות, או אירוע חברתי, כאשר אנשים רבים מצליחים לחבר את התהוות חשיבתם ביחד לאירוע יוצר אחד. בכוחות משותפים הם יכולים להתנסות בזרימת הכוחות היוצרים, המשלבת את חשיבת היחיד עם חשיבת רעיו לכלל ״מלאכת מחשבת״ מסוג חדש לגמרי. מלאכת החשיבה שחכמי ישראל הצטיינו בה, כאשר הם יצרו בקבוצות וצוותים, בשיח רב דורי את מלאכת האריגה של מסכות ההלכה, למשל, חוזרת בצורה חדשה, הפעם ממקור היצירה החופשית של המשתתפים בשיחה היוצרת.
החשיבה החיונית והיוצרת היא ״הספורט האתגרי״, ״המסע הגדול״ של ההווה והעתיד. מה שאנשים מחפשים בסיכונים והרפתקאות, מסעות ואירועים מרגשים בעולם הפיזי, ביופיו המדהים של הטבע, בטיפוס על הרי העד, בקרחונים, ביערות הקדמוניים ובמדבריות, זמין לכל אחד בפעילות הרוחנית החיה שלו. זהו אותו המקום המרתק והמעורר הזה אבל שום יופי של העולם החיצון ושום חווית קיצון אתגרית אינה דומה לאינטימיות הפנימית שהיא בה בעת עולמית, לחוויית האחדות היוצרת הצלולה של נפש האדם עם רוח העולם האפשרית בחשיבה. החשיבה מביאה אותנו לאותם המקומות ממש, כאן ועכשיו, באופן המידי ביותר, רק שהיא לוקחת עמה את כל ישות הנפש של האדם ומאפשרת לרוח העולם לזרום דרכה ובאמצעותה במודעות עילאית, הגבוהה בהרבה מכל המוכר בתחומים אחרים. מכל ההרפתקאות היוצרות והרגעים הנשגבים האפשריים לאדם בשיא יצירתו, החשיבה החיה, היוצרת, היא לבדה מביאה אותך למקום בו תוכל לגלות, לחדש, ולהרגיש את הסיפוק העמוק, החד והמרגש ביותר שרוח האדם יכול להשיג.