רזי ההשתכנות והאינדיבידואציה: מהות החניכה העברית

 

בפתיחת דברי הפניתי את תשומת הלב לכך, שבשל החיים החומרניים והשכלתניים המודרניים, כוחות ההכרה שלנו אינם מסוגלים יותר לחדור להבנה וחוויה ממשיים של סיפורי התנ״ך. הפילוסופים, המיסטיקנים והמקובלים בימי הביניים ובעת העתיקה ידעו עדיין את מה שנשכח בעת החדשה, שהתנ״ך נכתב על ידי אנשים בעלי תודעה רוחית שקדמה להתפתחות השכל הקשור לתפיסות החושים החיצוניות, שהוא נחלת כולנו היום. הם ידעו שאם ברצונם לחדור למקורות מהם זרמה ההשראה שיצרה את התנ״ך, עליהם להעצים ולשכלל את מכלול כוחות ההכרה, הלב והנפש, ולהכשירם לתפיסת הרוח הממשית, שמעבר למה שיכול להשיג השכל הקשור לחושים בלבד. הם עשו זאת בדרכים שהתאימו לזמנם, ועלינו מוטל לעשות זאת בצורה שהולמת את רוח הזמן שלנו. לכן אם איננו רוצים להסתפק בפרשנות שכלית בלבד, המבטלת את החיוניות האמתית של דברי התורה, עלינו להקדיש את עצמנו לפיתוח נמרץ של כוחות הכרה חדשים. זהו תנאי הכרחי להחייאת אוצרות הרוח מהעבר, כשם שהוא חיוני להכנת הקרקע הפורייה לקבלת זרעי הרוח החדשים מהעתיד

אם אנחנו מפתחים כוחות הכרתיים חדשים כאלו, ומשתמשים בהם כדי להשתקע במהות של ספר התנ״ך, כיצירה שלמה אחת, הדבר הראשון והמהותי ביותר שנגלה יכול להיות מתואר באופן הבא. זמן רב בטרם הכירה האנושות את עצמה כאנושות אחת, המאכלסת כדור אחד, שלה גורל משותף- מושג שנכנס רק בהדרגה לתודעה האנושית החל מהמאה ה-15 ונמצא עדיין בחיתוליו - התנ״ך, מספר בראשית ועד לחזון אחרית הימים של הנביאים, בישר עובדה זו לאנושות לראשונה. זו הסיבה לכך שמדע הרוח המודרני יכול לפנות היום ברוח הזו לכל האנושות ולכל אדם. הוא מגלה לנו גם את העובדה הבאה, המאירה באור חדש לחלוטין את התפתחות האנושות. העם העברי נבחר משאר העמים והוכשר באופן מיוחד, כדי לגלות לאנושות את הסוד הרוחני הגדול ביותר של העת העתיקה שהיה ידוע עד אז רק למורים הגדולים ביותר של האנושות ונשמר על ידם בסתרי המסתריות העתיקות מכל משמר: את דבר קיומו של אל אחד שמעבר לכל האלים והברואים, היוצר שמים וארץ וכל אשר בם, ומעל לכל, כנזר הבריאה, את האני האנושי בצלמו ובדמותו, צלם שלו שותפים כל בני האדם מכל גזע, עם ומין. יתר על כן, כחלוץ פורץ דרך הנשלח לפני כל המחנה האנושי, הוא נבחר לסלול בפועל, במאבקים וקשיים דרמטיים, את הדרך להגשמתו של האני הזה, האוניברסלי, בקודש הקודשים של האני האינדיבידואלי של כל אדם. זו הייתה פריצת הדרך עבור כל האנושות, שהתממשה על ידי החניכה לרזי ״שמע ישראל. יהוה אלוהינו יהוה אחד״, אותו יש ״לאהוב בכל לבך, נפשך ומאודך״, אהבה שיכולה לנבוע רק מהבחירה האישית החופשית ביותר, ״כי לא בשמים, ולא מעבר לים הוא הדבר, כי אם קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״

את מה שמשתמע מגילוי גדול זה, סיכמתי בצורה בשלושת ראשי הפרקים הבאים, שאותם בכוונתי לפתח ולהרחיב במחזור ההרצאות המתוכנן.

  • התנ״ך המובן ונחווה ברוח זו הופך לספר הביוגרפיה הרוחנית של האנושות: מבראשית לאחרית דרך הדרך האנושית באמצע, המיוצגת באופן אב טיפוסי על ידי קורות עם ישראל הממחישות את תרומתו המרכזית להתפתחות האנושות.
  • על הבסיס הזה סיפורי התנ״ך יהפכו בשבילנו לביטוי ממשי, מחייה, מעורר ומפרה של עלילות החניכה של האני המודרני.
  • בצורה זו כל התנ״ך הופך בפועל לספר תפילה ומדיטציה, בו כל אירוע ופרשה פותחים שער לפרדס הרוח החיה: לרזי חניכת האני האנושי בהווה בזיקותיו לעבר ולעתיד.

רזי ההשתכנות ומהות החניכה העברית

באחרית הדבר לספר ״ירושלים- שליחות העם העברי לביוגרפיה הרוחנית של האנושות״,  תיארתי את מהות החניכה בכלל, בעבר ובהווה, ואת שבעת השלבים של החניכה העברית, באופן המותאם לתודעה בזמננו. בהרצאה המחשתי זאת באמצעות תיאור של תהליך ״ההשתכנות״ או ״האינדיבידואציה״, המהווה את היסוד של החניכה העברית שבמהותו (אם כי בצורה שונה כמובן) תקף גם היום.

אלו הם ארבעת יסודותיו העיקריים: שכינה, משכן, השתכנות ומשתכן. השילוב ההדדי של ארבעתם מהווה את לב החניכה העברית מאז מעמד הר סיני, והמיסטיקנים הקדומים חוו דרכו את מימוש ישות האדם השלמה. במסורות המתבססות על שיר השירים תהליך זה מתואר כ״חתונה מיסטית״ בין האל לאדם, שבעקבותיה מתרחשת הפריה, התעברות ולידה של ניצוץ הרוח, או האני, העצמאי בלב האדם.

במהלך ההרצאה הראיתי כי ניתן להמחיש תהליך זה אם הם הופכים אותו לנחלת הנפש והלב, ולא רק השכל לבדו. בצורה זו, ״שמע ישראל״ יכול להפוך ולהיות, ממרכז חיי הרוח והתפילה היהודית לדורותיה, גם למרכז נפשו והווייתו של האדם המודרני, המבקש למצוא את רזי ההוויה וההתהוות, ההשתכנות והאינדיבידואציה, בהכרה מלאה באני האמתי שלו.

דברים ו  

ד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵליְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד

ה וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ

 ווְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ

ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ

ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ

ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.

 דברים ל

יא. כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא

יב. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה

יג. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.

 

(בהרצאות הבאות פסוקים אלו ישמשו להמחשת נושא ההשתכנות והאנידיביאוציה ביתר פרוט)