חג מיכאל: רזי עונת הסתיו כדרך רוחנית מודרנית

בתנ״ך עצמו אין בדרך כלל אזכור מפורש של שמות המלאכים. אולם בסוף ספר דניאל, העוסק באחרית הימים, מיכאל מוזכר שלוש פעמים:

וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס (דניאל, י', י”ג)

אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי, עַל-אֵלֶּה, כִּי אִם-מִיכָאֵל שַׂרְכֶם.

(י’, כ”א)

 הסיבה לכך שראש השנה העברי הועבר מהאביב לסתיו, היא כי עונת הסתיו משויכת למיכאל, שכוחותיו באדם ובעולם הולכים מתחזקים ככל שכוחות הטבע החיצון נחלשים עם התקצרות היום והתארכות הלילות. הם מפנים מקום לפעילות הרוחנית העצמאית של האדם. מועדי וחגי הסתיו, שבמרכזם המסתורין של יום כיפור, היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, מבוססים על עובדה זו, שמיכאל, בעת היותו שר הלאום של העם העברי, מימש את רוחו החיה והיוצרת דרך המועדים והחגים של לוח השנה העברי בכללותו, ומעל לכל במועדי הסתיו, בתהליך המתרחש מרגע כניסת חודש אלול, ומגיע לשיאו בראש השנה, יום כיפור וסוכות.

בזמן הנוכחי, כאשר מיכאל הפך לרוח המובילה של כל האנושות, הופכים חגי הסתיו למועד חגיגת החופש האנושי האמיץ, הנחישות לממש את הרוח המרפאה בעולם, והאהבה הפעילה והיוצרת לכל בני האדם, מכל העמים והגזעים, המעמדות והמינים.

כדי לדעת ולחוות יותר על המסתורין של עונת הסתיו, מועדי וחגי הסתיו, ושליחותו הנוכחית של מיכאל, שהיה בעבר שר הלאום של העם העברי והיום מנהיג את האנושות כולה, עלינו להעמיק את העיון וההשתקעות שלנו בסודות ההוויה. לשם כך, לא די בלימוד שכלי וברגש האישי היומיומי. לשם כך דרוש כוח רצון פעיל, אמיץ ואיתן. וזהו כוחו של מיכאל היום, הקורא לבני האדם להצטרף אליו במאבקו למען גאולת האדמה והאנושות.

על המאבק הרוחי המכריע המתרחש היום סביב שקיעת האנושות ותחייתה, קראו בספרי החדש:

The Twilight and Resurrection of Humanity