דברים ליום הזכרון

אין אירוע מצער ומכאיב יותר מאשר ימי הזכרון לחללי מלחמות ישראל, המקדשים ומנציחים את אמונות ההבל החומרניות הקשות ביותר של זמננו, את שקר אינות האדם, המקשות ומעמיקות אותו מדי שנה בשנה, את שקר היסוד עליו מבוססת התרבות החומרנית המודרנית השוקעת לתהומות תת אנושיים ללא הפסקה. תרבות המלמדת את ילדיה שהאדם הוא גוף חומרי מתכלה, בן תמותה, חולף, נטול רוח ונשמה ממשיים ונצחיים, אדם הכלה ומתאיין ברגע שאיננו יכולים יותר לגעת ולמשש את גופו החומרי, את הבשר והדם והעצמות הנרקבים וכלים. בתרבות החומרנית המודרנית, השולטת בנו כמו בכל העמים והארצות, ימי הזכרון הפכו לפולחנים אגואיסטיים המוקדשים לרחמים עצמיים ולהעצמה בלתי מוגבלת של ההסתגרות בגבולות הלב האטום והתודעה המתה, כדי שנמשיך לומר לעצמנו ולנשמות המתים החיות עמנו, שמהות האדם בכלל, והן עצמם באופן הפרטי ביותר, שווה לכלום, לאפס, לאין המוחלט, לחומר הגוף הפיזי המתכלה, ונמשיך שנה אחר שנה להקריב את נשמות בני האדם הממשיות למולך המודרני של ״התרבות המשכילה והחופשיה״.

מי שחי וחווה בכל יום ורגע בתודעה מלאה את מהות האדם האמתית, את נשמתו הנצחית, כממשות חיה, נושמת, מוחשית, בכל רגע של פגישה אם אדם אחר בעודו מוגשם בגופו הפיזי, ימשיך לחיות ללא כל הפסקה עם אותו האדם, גם אחרי שהסיר מעליו את כסות גופו הגשמי. אדרבה, ישנן נימי לב ורגש, תחושות לב דקות ועדינות, וכוחות מעמקים הסמויים מהעין והאוזן החושיים, שניתן לחוות ולשתף עם נשמת האדם ביתר שאת כאשר כיסוי הגוף אינו מפריד יותר בין הלבבות. הוא יקדש את אירועי המוות וימי הזכרון לחגיגת התודה על מה שקבלנו ונתנו ונמשיך תמיד לקבל ולתת עם נשמות בנינו ובנותינו, הורינו וחברינו, ויקדיש את כל הרגשות והמחשבות לעילוי נשמתם, כלומר, להשתתפות מודעת, חיה ופעילה, במסעם הרוחי-קוסמי דרך שער המוות אל עולם האמת, הוא עולם הרוח, הנמצא כמובן כאן ועכשיו בינינו ועמנו ללא שום הפסקה.

פולחני המוות והזכרון של דת החומרנות והמודרנית, לא רק הורסים את חיינו בעולם הזה בכל יום, אלא גורמים לסבל הגדול ביותר לנשמות המתים החיות, נושמות, מרגישות ופועלות עמנו ובינינו כל הזמן. בזמן שאנחנו מפנים להן עורף בקשיות לב, ומשננים שוב ושוב שהם התאיינו ואינם ולא יהיו יותר לעולם ועד, נשמות המתים נצבות בינינו ולפנינו, מדברות אל לבנו, מבקשות ומייחלות לעורר את מצפוננו, מנסות ללא הרף לעורר אותנו להתגבר על אטימות הלב וקשות העורף, לאזור עוז ואומץ, ולשנות את אמונות ההבל החומרניות ואת כוחות האגואיזם הכובל והמצמית שאנו שולחים אליהן.

מי שמקשיב לנשמות בני האדם, בחיים ואחרי המוות, עם כל כוחות הלב והנפש, ופותח את עצמו למה שיש להן לומר על עצמן, שומע ביום הזה דברים נוקבים, חודרים, כאובים, המבקשים לבקוע את לבבות האבן החומרניים ואת האגואיזם של המאמינים שהאדם ״איננו קיים״ יותר רק בגלל שהניח בצד את חליפת גופו הפיזי שבלתה מזוקן או נקרעה בגיל צעיר. הם מבקשים לפתוח ולפקוח את ליבנו למה שאנחנו מחוללים בכל יום זכרון, לחללים שאנו פוערים בעולם האמת הממשי והחי, כאשר אנחנו הופכים להיפוכו את משמעות קורבנם של הנופלים, באוטמנו את ליבנו מלשמוע את דברם הנחרץ, הכביר, של אלו הקרויים ״מתים״, החיים בעוצמה שאלו הקרויים ״חיים״ אינם רוצים להכיר ולהרגיש.

מי שמקשיב היום לקולם האמתי של הרבבות והמליונים שהקריבו את עצמם למען התפתחות האדם האמתי, האנושות והאדמה האמתיים, שומע את כוחות האמת והאהבה של החיים הנצחיים האמתיים הזורמים דרכו:

״קרבננו ישא פרי רק ביום בו תתחילו לשנות את עצמכם שינוי כה מהותי, עד שתתגברו על הפחד המצמית מהאמת, תתמירו מהיסוד את כל השקפת עולמכם, על אמונותיה החומרניות והאנוכיות הטפלות, הכובלים אותכם בעודכם בוף ואותנו בעולם הרוח לחומר המת במשקל קשה מנשוא. ביום בו תתחילו להרגיש מה עובר עלינו, בעודכם מכריזים שוב ושוב בפנינו ובנוכחותנו שאיננו קיימים! לאחר מותנו אנחנו חיים ומרגישים ונושמים בלי מגבלות הגוף החומרי הכבד, ולכן אנו חיים ונושמים ומרגישים את חיינו בתוך חיי נפשכם העמוקים והנסתרים ביותר, עמוק בתוככם, מבפנים, ללא כל מחיצה, וקרוב הרבה יותר לדופק לבכם. אנו חיים ונושמים בכל זיע ורטט של תחושה ורגש, מחשבה ורצון שלכם, בתוככם וביניכם, קשורים ורגישים וקשובים אליכם לאין שיעור יותר בהיותנו משוחררים ממעטפות הגוף החוסמות ומפרידות נפש מנפש נשמה מנשמה. ואנו מנסים להפנות את תשומת לבכם לכך, שוב ושוב, מדי יום ושנה ועשור, שאתם גורמים לנו סבל שלא יתואר כל עוד אתם מסרבים להרגיש ולהכיר בקיומנו עמכם כאן ועכשיו, כנשמות וישויות רוח נצחיות. בכל שנה אנו מייחלים לרגע בו תתחילו לחוות בכל כוחות הלב והנפש את ישות האדם האמתית, בעודה בגוף, לפני כניסתה לגוף, ואחרי יציאתה ממנו, היא נפש ורוח האדם האמתית, שחיה בגוף ובלעדיו, ותתחילו ללוות אותנו במסענו הקוסמי בעולמות הרוח ברגשות שמחה והכרת תודה על חיינו המשותפים שאינם פוסקים לרגע. אנו מתפללים ללא הרף בקולם של מיליוני נשמות, ומדברים ללא הרף אל ליבכם אתם, הקרויים חיים, לעורר את מצפונכם: הסירו מעליכם ומעלינו את משקולות העופרת של אמונות ההבל החומרניות ההורגות לב, נפש ונשמה של כל בני האדם, הקרויים חיים והקרויים מתים. זכרו זאת כאשר אתם חוזרים ושונים בפנינו יום אחר יום, שנה אחר שנה, שאיננו קיימים יותר, כי בכל רגע כזה הרגתם גם את נשמתכם ומצפונכם כבני אדם שלמים! ודעו לכם, כי סבל נשמתו של המת אשר אומרים בנוכחותה, בפניה ,יום אחר יום ושנה אחר שנה, שהיא איננה קיימת, גדול אלפי מונים מסבלו של אדם פיזי שהיינו מתעלמים מקיומו ואומרים לו בפניו שאיננו קיים״.

מי שמקשיב לדברי הרוח הנוקבים הללו הבוקעים ומהדהדים ממקהלת אלפי ומיליוני הנשמות בימי הזכרון, וחווה את אהבתן והקרבתן למעננו, יעשה כל שביכולתו לקרב את יום הגאולה מכבלי המוות של דת החומרות האנוכית שלנו. הוא יפעל ללא לאות לקרב את בואו של אותו היום, בו נשמות בני אדם החיות בגוף יחגגו את המוות ואת ימי זכרון כחגיגות חיים ויצירה בתוך החיים הפיזיים ודרכם ומעל להם. אז יבוא היום, ורק אז הוא יבוא, ולא רגע אחד לפני כן, בו תתחיל התרבות שלנו לקום לתחיה מקבר הלב, הנפש והמצפון המתים שלנו, אנחנו, הקוראים לעצמנו ״חיים״, ונוכל ליצור ביחד עם אלו שאנו מאיינים את קיומם, ומכנים ״מתים״, ימי זכרון חדשים בתכלית, שיהפכו לחגיגת תודה ויצירה, לשיתוף של חיי רוח יוצרים נצחיים, המחברים ביחד את הקהילות של אלו הקרויים חיים, עם קהילתם של אלו הקרויים מתים!