עברית שנה לאחר ההתנסות הרוחית שתארתי בבלוגים ״דרמת ההכרה של לידת האני הגבוה״ ו״דרכי למדע הרוח המודרני״, קראתי לראשונה את ספרו המכונן של רודולף שטיינר, ״הפילוסופיה של החרות״. קריאה זו גרמה להתנסות הרוחית השנייה בחשיבותה בחיי, מכיוון שהיא הצביעה על הכיוון המרכזי, שדרכו אוכל לפתח בעצמי את כוחות ההכרה שלי כדי לחקור ולפתח את ההתנסות שניתנה לי כמתת חסד שנה קודם לכן.
ביכולתי לומר ש״הפילוסופיה של החרות״- שכותרת המשנה שלה היא: ״התבוננות פנימית על פי המתודה של מדעי הטבע״- הפכה למקור הכוחות הרעננים, אותם ניתן לחדש תדיר, המזינים את עבודתי היומיומית, ממנו שאבתי ועיצבתי את כוחותיי ההכרתיים העצמאיים למשך עשרות השנים הבאות.
מיד לאחר הקריאה של ״הפילוסופיה של החרות״ ידעתי שאני הולך ללמוד, לבחון ולתרגל בעצמי כל ספר והרצאה שרודולף שטיינר כתב או אמר אי פעם בקשר למדעי הטבע, פילוסופיה, חשיבה, תפיסה, והכרה, וכיצד ניתן להתמירם לכוחות של ראיה, תפיסה והכרה רוחיים מודעים ומודרניים.לימוד זה גרם לי להרגיש, שאם ברצוני לבסס את השקפת עולמי הכללית על יסודות מוצקים, עלי ללכת בדרכו של רודולף שטיינר הצעיר עצמו, ולרכוש לי את היסודות של הפילוסופיה ומדעי הטבע החדשים, שבלעדיהם מדע הרוח הופך לעיתים קרובות, בקרב מאמיניו, לתחליף לדת ותו לו. בשבילי, בכל אופן, הצורך הקיומי היה למצוא דרך להכשיר ולפתח, להעצים ולהעמיק, את כישורי ההכרה שלי, כדי שאוכל להפוך את ההתנסות הרוחית שעברתי לדרך מובנת של מחקר הכרתי-רוחי מודע, שיאפשר לי- כך קיוויתי- בהדרגה, להשיג באופן עצמאי ורצוני את המפגש הרוחי עם האני העליון שלי ושל האנושות שהוענק לי בהתחלה כמתת חסד.
אני זוכר עדיין בחום הפנימי ביותר של הנפש כל רגע שיכולתי להקדיש בשנים הקצרות בתחילת שנות ה-20 לחיי, לחוות ולהטמיע את המבוא למדעי הטבע בקורס לביולוגיה במכללת אורנים, שהיא שלוחה של אוניברסיטת חיפה, בה עשיתי כעשרים שנים מאוחר יותר את עבודת הדוקטור שלי בפילוסופיה בנושא: ״תפיסת האני בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל״ בהנחייתו המופתית של פרופ׳ מיכאל שטראוס, עליה אכתוב בנפרד. בשעות היום ואחרי הצהרים בכיתות הלימוד ובמעבדות יכולתי לחוות וללמוד את ההישגים האחרונים של מדעי הטבע החדשים, בפיסיקה, כימיה, ביולוגיה, פיזיולוגיה, ואנטומיה, ולהפנים אותם עם כל כוחות ההתלהבות הצעירים של הנפש הסטודנטית, כדי לעבוד בערבים ובלילות ארוכים בדירתי הקטנה כדי להתמיר אותם, עניין לעניין, משפט למשפט, לכוחות ההכרה הרוחנית המודרנית של מדע הרוח. מטרת העבודה הזו הייתה ללמוד מרודולף שטיינר את אמנותו ההכרתית הגדולה ביותר, שהיא כיצד לבצע את התמרת החשיבה והמתודה של מדעי הטבע החדשים, לכוחות ההכרה והמתודה המודעים והמדויקים של מדע הרוח החדש. יכולתי להיווכח בזאת בעצמי ממקור ראשון, כי עשיתי זאת שוב ושוב באופן הכרתי מעשי ביותר.
התמרה זו הנה תובענית בהרבה מכל הכשרה מדעית, אמנותית ומקצועית המקובלת היום, כי בתחום זה כוחות הנפש וההכרה של החוקר עצמו הם המעבדה, החומר והכלים, מקום הניסויים והתוצאה גם יחד. נוכחתי לדעת שרודולף שטיינר נותן בידי כלים הכרתיים, ביצועיים ומעשיים, שביכולתי לעצב ולפתח בפעילותי ההכרתית העצמאית, שבעזרתם אוכל להקים את גשר ההכרה הצלול וההגיוני בין ההתנסות הרוחנית החדשה לבין העולם הפיזי, בין החוויה ההכרה הרוחנית האישית לבין מחקר ופרסום של הידע הרוחני החדש בצורה ההולמת את צרכי התודעה והחיים בזמננו.
המשך יבוא...