עברית בית הספר העולמי למדע הרוח
אנתרופוסופיה 2.0
התחלה חדשה
ההיסטוריה של התנועה המיכאלית אחרי מותו של רודולף שטיינר
בשעה שקהל גדול יותר נחשף לפרי היצירה החינוכית, אמנותית, מרפאת, שרודולף שטיינר העניק לאנושות לפני מאה שנים, רק אנשים מעטים מעיזים להכיר בעובדה שמאז מותו של רודולף שטיינר ב-1925 החברה והתנועה האנתרופוסופית מנותקים לחלוטין מהתמורות הכבירות העוברות על האנושות והאדמה מאז. האנשים המבקשים את הידע החדש מוצאים את הדרך אל בית הספר העולמי למדע הרוח. זו הסיבה לכך שכל מה שנוצר בשם האנתרופוסופיה משנת 1925 ועד היום, מנותק מהמתרחש בעולמות הרוח. אבל מדע הרוח המודרני, כמו מדעי הטבע, קיים באמת רק אם מחקר מדעי רוחי מתנהל בהווה , המאיר את משמעות הקשרים בין היקום לאדם, עולמות הרוח והאנושות.
פריצת הדרך המחודשת הראשונה לקשר עם העולמות העליונים התרחשה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. המחקר והפיתוח של כלי ההכרה המתאימים והגשמתם בעולם הפיזי החל בשנות ה-90 . הידע הרוחי החדש פורסם לראשונה ב-1993 ו-1995 בשני הספרים, ״ההתנסות העל חושית החדשה״ ו״האירוע הרוחי של המאה ה-20״, ונמשך במאה הנוכחית בספרים ״מחשבת האירוע במדע, היסטוריה, פילוסופיה ואמנות״, ״מדע הרוח במאה ה-21״, ו״היוגה ההכרתית״ ובספר החדש (2020), ״שקיעת האנושות ותחייתה: ההיסטוריה של התנועה המיכאלית אחרי מותו של רודולף שטיינר. מחקר איזוטרי״.
האנשים השותפים לבית הספר העולמי למדע הרוח פועלים בצוותא כדי ליצור את כוחות הנפש, ההכרה והרוח, החיוניים היום לכל אדם, המבקש ליצור קשר ממשי וחי עם עולמות הרוח ועם עמיתיו למחקר וליצירה.
בית הספר העולמי למדע הרוח
מהו אם כן בית ספר מודרני למדע הרוח? מהי בכלל המהות של דרך רוחנית מודרנית? זהו הניסיון המתמיד, החייב להתחדש מדי יום ביומו, ליצירת קהילה בה פועלים בצוותא אנשים מכל ארצות תבל, שההתהוות היוצרת מלהיבה את נפשם ורוחם, מחייה את מחשבתם ומעוררת אותם ליצור קשרים יצירתיים, מפרים הדדית, איש עם רעהו ועם הכוחות היוצרים של היקום. דבר זה אפשרי היום רק בקהילה של אנשים השואפים לפגוש איש את רעותו באופן מעמיק והולך, עד שהמפגש יהפוך לכוח מעורר ומחיה, המזין את כל רבדי הרוח והנפש של המשתתפים ביצירת הקהילה.
השתתפות בקהילת בית הספר מחייבת הכרה ממשית, לא תיאורטית, כשניתן ליצור את כוחות האהבה והאמון הדרושים למפגש האנושי היום, רק אם נעבור שוב ושוב, בכל מפגש, גם דרך האכזבה וחוסר האמון בעצמך ובאחרים, האופייניים לחיים החברתיים בזמננו. זה מחייב אומץ לב וכנות כלפי עצמך ורעיך, ופיתוח אחוות אחיות ואחים מסוג שהאנושות עוד לא מכירה, אבל חייבת למממש, כי בלעדיה, השקיעה לתהום תמשך ללא מעצור.
רקע היסטורי
בעקבות השתלטות השקפת העולם החומרנית-מדעית החדשה על כל תחומי הדעת והחיים בסוף המאה ה-19, נותקו הקשרים האחרונים שעוד חיברו את התודעה האנושית עם עולמות הרוח- ונוצרה האפשרות לחדשם בצורה המתאימה לתודעה המודרנית. זו הייתה משימתו של רודולף שטיינר, מיסד מדע הרוח האנתרופוסופי (1861-1925). מתחילת עבודתו הוא שאף ליצור בסיס חדש להתאמנות רוחנית, הכרתית וחברתית, שתאפשר לכל אדם החפץ בכך לשלב את התפתחות התודעה עם הצרכים והאתגרים של חיי היומיום והעשייה החברתית והתרבותית.
בית הספר האזוטרי הראשון התקיים כעשר שנים, ונסגר ב-1914 בגלל מלחמת העולם הראשונה. רק בפברואר 1924 יכול היה רודולף שטיינר לפתוח אותו מחדש, ועיצב אותו בצורה חדשה בתכלית. אך כבר בספטמבר של אותה השנה נאלץ להפסיק את הקמתו, שלא חודשה יותר עד מותו בתחילת 1925. מאז בית הספר למדע הרוח קיים כזרע עתיר אוצרות חכמה והשראה, אותו ניתן לעורר, להחיות ולהצמיח רק בעבודה הרוחנית והחברתית היוצרת והמקורית שלנו. הוא מהווה את האתגר היצירתי הנפלא ביותר- וגם הקשה ביותר למימוש ופיתוח- מבין כל דחפי ההכרה, היצירה בחיים המודרניים. בזמננו, גם מיטב כוחות הדעת והחשיבה, היצירה וההגשמה, מתייבשים ומתים במהירות מדי יום ביומו, והופכים למסורת חסרת חיים המנותקת מזרם ההתהוות החי של רוח הזמן הנוכחית. לכן, התהוות יוצרת זו היא מטרתו של בית הספר היום ובעתיד הקרוב.
חידוש בית הספר העולמי למדע הרוח מתרחש בישראל, צפון אמריקה, סקנדינביה ואירופה.
הקולג׳ העולמי לחקר האירוע
בכנס חג המולד 1923-4 רודולף שטיינר יצר בראשותו את הצוות המוביל של בית הספר העצמאי למדע הרוח, שהיה אמור להפוך ולהיות הקצה החי, הצומח והיוצר של כוחות ההכרה הרוחית שמדע הרוח אמור ליצור בזמננו. כמו החברה האנתרופוסופית החדשה ובית הספר העצמאי למדע הרוח, גם הצוות המוביל נותר בבחינת זרע הממתין למימוש. הקולג׳ העולמי לחקר האירוע הוקם למטרה זו, כדי להחיות ולעורר את המחקר, הפיתוח והיישום של כוחות ההכרה החדשים בכל תחומי החיים, ומעל הכל בחיים החברתיים.
הקולג׳ מתבסס על כך שהחל משנות ה-90 של המאה הקודמת עלה לראשונה בידי דר. בן אהרן לחדש את הקשר הרוחי המודע והישיר עם הנהגת בית הספר של מיכאל בעולמות הרוח, שנותק מאז מותו של רודולף שטיינר בשנת 1925. בספריו ההתנסות העל חושית החדשה, האירוע הרוחי של המאה ה-20, היוגה ההכרתית, הוא מתאר בפרוט את פיתוח כוחות ההכרה הרוחית החדשה, וכיצד ניתן ליישם אותם בתחומי החיים השונים. עבודה חלוצית זו, היחידה מסוגה בעולם האנתרופוסופי במאה השנים האחרונות, משתמשת את הקולג׳ כבסיס לבניית קהילה יוצרת, הפועלת בצוותא לפיתוח כוחות ההכרה והעשייה הרוחית החדשים החיוניים לאנושות במאה ה-21.
עמיתי הקולג׳ הם אנשים היוצרים במדעים, הגות ופילוסופיה, חינוך, רפואה, אמנויות ופעילות חברתית ברחבי העולם. מה שמאחד אותם הוא ההתנסות והמחקר המתמידים של האירוע הרוחי המרכזי של זמננו, ההתגלות החדשה של האדם השלם והקשר שלו ליקום החי והמתהווה.
ניתן להסביר את מהות עבודתו של הקולג', אם נהיה מודעים לעובדה הבאה: את מקור ההתהוות היוצרת של האדם היום סותמת אבן כבדה העשויה מהרגלינו המקובעים, הדוגמטיות והכיתתיות שלנו, ושעבוד מרצון למה שמוכר, ידוע, מוגמר ומת בחשיבה ובעשייה. כשם שהאדם המודרני מצטיין בהמצאה ופיתוח מדהימים של הטכנולוגיה, כך הוא עצל ונרפה, ובאמת חסר אונים, כאשר מדובר בפיתוח כוחות היצירה הרוחיים, הכרתיים ומוסריים. הוא כל מי שאינו שוגה באשליות בתחום הזה יודע היטב כי אין דבר קשה יותר מפיתוח כוחות תפיסה, הכרה, לב ורצון, דמיון יוצר ונכונות הגשמה אמתיים בימינו. הסיבה לכך היא שזה דורש נכונות להתחיל כל פעילות, מפגש, אירוע ועשייה מהתחלה חדשה, לפגוש בכל פעם מחדש, בכל יום ורגע, איש את רעותו בתודעה פתוחה ולב ער, כדי לחוות בפועל, כאן ועכשיו, את האירוע הבלתי צפוי, הפוטנציאלי והעתידי. זה דורש פעילות אישית וקבוצתית אינטנסיבית, המתחילה מהתמרת יסודות החיים וההכרה הבסיסיים ביותר, משינוי הרגלי החשיבה והעשייה היומיומיים, כדי להתפתח בצוותא כקהילה יוצרת, צעד אחר צעד, לשלבים יצירתיים יותר ויותר של תודעה והוויה משותפים.
פסטיבל אמנות & אירוע
כאשר בית הספר למדע הרוח הופך למקור של התהוות יוצרת, והאירוע הרוחי של זמננו הופך למקור ההתהוות האנושית, אמנות ההתהוות הופכת לביטוי חי ויוצר של אמנות החיים, שמחת ושירת החיים, של האדם והאדמה בימינו.
התהוות האדם נוצרת בזכות שילוב מדע, דת ואמנות, והאמנות היא פעילות הלב המחייה את השלושה, נושמת אותם פנימה והחוצה, וגורמת להם להחליף ולהעשיר את כוחותיהם אחד דרך האחרים. התהוות האדם, כאשר היא מוחיית על ידי המיזוג של מדע, אמנות ודת, הופכת לאמנות במפגש האנושי. המפגש האנושי, הוא המקום בו אמנות ההתהוות מגיעה לשיאה ולמימושה בימינו. מחקריו של בן אהרן את רזי המפגש האנושי ואת הזיקות בין אמנות ההתהוות לאירוע הרוחי של ימינו, יצרו את הבסיס הפורה לפסטיבל השנתי של ״אירוע ואמנות״.
בפרק השביעי של ספרו העיקרי, ״ההתנסות העל חושית החדשה״ (1995, 2008) בן אהרן מתאר בפרוט את המתרחש מאחורי הקלעים של המפגש האנושי בימינו. הוא מראה שכל אדם שאני פוגש בזה הרגע יכול להיות בשבילי כוח מעורר כביר לשאוף להיות יותר בן אדם. הישות של האחר יכולה להיות בשבילי חידה קוסמית מפליאה שמעוררת חידות קיומיות, עניין, ואהבה, הן בגלל השוני וההבדלים בינינו, והן בגלל חוויית שותפות הגורלות שלנו כבני אדם במסע החיים. האם הפגישה יכולה להיות מכאיבה ללא נשוא? כמובן, וכך אכן קורה לעיתים קרובות. האם היא יכולה להיות משמחת ללא קץ? אכן כן, באותם רגעים של חסד. אבל דרך הכאב והשמחה- ובזכותן- ותודות להרבה יותר- ביכולתנו להרגיש כיצד אנו מגלים, בפגישתנו, רזים וחידות של ההתהוות הקוסמית, וכיצד ההתהוות הקוסמית יכולה להפוך לכוח שמניע, מחייה ומעורר את התהוותנו המשותפת. בצורה כזו, אמנות ההתהוות הופכת לאמנות האירוע, והאירוע הופך לאמנות: אמנות ואירוע.
משנת 2018 פסטיבל אמנות ואירוע הוא חלק אינטגרלי מפעילויות הקולג׳ העולמי לחקר האירוע.