עברית בחיזוק ההדדי המתעצם בין החומרנות המודרנית והגזענות הקדומה, נמחק ומושתק, מודחק, ערך החיים והקיום, כוח האמונה, התקווה והאהבה של האדם המודרני, והוא הופך להיפוך הרע והמכוער של ישותו האמיתית, המבקשת לצמוח ולהתפתח אם תקבל את המזון הרוחני והנפשי לו היא זקוקה.
הסיבה לרוע המודרני: החיזוק ההדדי בין השמאל החומרני לימין הגזעני
זו הסיבה האמיתית למחזורי שפיכות הדמים של זמננו: דת המדע החומרנית המערבית, החוסמת את הדרך אל הרוח הממשית, מרעיבה ומיבשת את נפש האדם. בגלל שהיא חוסמת את הדרך אל הרוח החיה המבקשת לצמוח בהווה ובעתיד, היא גורמת לאנושות המורעבת להעלות מאוב את רוחות הרפאים של הדתות העתיקות. שתי הדתות הללו שלכאורה נלחמות זו בזו למעשה משתפות פעולה כדי למנוע את ההתפתחות הנכונה של האדם והאדמה.
נציג האנושות בין לוציפר ואהרימן
מהשמאל, המכנה את עצמו משכיל, ליברלי, ודמוקרטי, נאמר לנו שהמדע והטכנולוגיה, המאמינים שרק החומר ממשי והאדם רק הוא פיסת ביומסה חסרת משמעות ביקום, הם כוחות הקידמה היחידים, אבל אחרי למעלה ממאה שנים, ברור שהם גורמים לאובדן מהות האדם והרס האדמה. בספרי ״האחריות הגלובלית של אמריקה״ (מטעמים מובנים, בשל מכאובי השעה, אני מרחיק את העדות למקומות אחרים), אני מביא ממאמרו המאלף של אלסטון צ'ייס בירחון ״האטלנטיק״ (יוני 2000), ״הרווארד ויצירת היוניבומר״ (טד קזינסקי, בוגר הרווארד ומרצה למתמטיקה באוניברסיטה, אחד מהסטודנטים בהם בוצעו ניסויים מחרידים בשינויי תודעה ושטיפת מוח במעבדות הפסיכולוגיה של האוניברסיטה, ששלח מטעני נפץ לבכירים באוניברסיטאות ובעסקים):
"מההומניסטים למדנו שהמדע מאיים על הציוויליזציה. מהמדענים למדנו שאי אפשר לעצור את המדע. ביחד, הם אמרו שאין תקווה. החינוך הכללי יצר בהרווארד תרבות של ייאוש". והוא מצטט את ברטרנד ראסל, שניסח במדויק את עיקר האמונה החומרנית של הליברליזם הדמוקרטי המערבי: ״רק על הבסיס האיתן של ייאוש בלתי מתפשר, ניתן מעתה והלאה להקים את משכנה הבטוח של הנפש האנושית״. דברים אלו נכתבו משמאל ב-1929 וקיבלו את המענה שלהם מימין בשנת 1933!
תרבות הייאוש הזו, המרעיבה את נפש האדם, מכריחה את ההמונים לחפש משמעות ברוחות הרפאים של הגזע, הלאום, הדם והאדמה, כי גרסת המדע והטכנולוגיה המנהלת והורסת את חייהם, שוללת מהם את משמעות החיים החדשה, וכל תקווה לעתיד אנושי חי ומתפתח.
זו הסיבה שיצירת מדע חי, אנושי, ומרפא, המשרת את התפתחות האדם והאדמה, היא המטרה החשובה ביותר של האנושות היום. אבל הכוחות השולטים בהשכלה ובתקשורת, בתרבות, חברה וכלכלה, דואגים לכך, שהאנושות לא תדע דבר על קיומו של המדע הזה, ומשקיעים את כל משאבי הדעת וההון ביצירת ההפך הגמור.
בחיזוק ההדי הנמשך בין שני הכוחות הללו, נחסמת דרכו של האדם אל אוצרות החכמה והאהבה שטמונים בנפשו. בעת המודרנית, הטוב שבאדם לא יכול לצמוח מעצמו, ללא השתתפותו המודעת והפעילה. הוא יכול להתפתח רק בתודעה מלאה, כי אנחנו חיים בתקופת התודעה, בה עלינו להבין בהכרה צלולה מאין באנו, למה אנו כאן, ולאן אנו הולכים, מעבר לגבולות החומר, הלידה והמוות. בלי הידע והתודעה הזו, לא נוכל להבין, לחוות ולממש את ישותנו האמיתית, ולפתח את הכוחות הבונים הגנוזים בנו. והדרך הצרה הזו אל מהות האדם האמיתית, נחסמת ומוסתרת כבר יותר ממאה שנים על ידי האליטות האינטלקטואליות והכלכליות של העולם המערבי.
הדברים שאמר חכם יהודי בזמנו על הפרושים, נכונים היום לגביהם: הם מחזיקים במפתחות המחקר, הידע, ההשכלה והתקשורת, ההון והכוח, ונועלים את שער ההכרה המאפשר גישה חופשית לידע הרוחני החדש, החיוני לאדם שמבקש להכיר ולממש את עצמו בשלמותו; הם משליטים בכוח הזרוע של המדינה ״הליברלית-דמוקרטית״ את הדת החומרנית החדשה, האמונות והריטואלים הטכנולוגיים החומרניים שלה, כאמת היחידה, שיש לקבלה כתורה מסיני, שאין לערער עליה, אותה מלמדים ומיישמים במוסדות המחקר, ההשכלה, ובבתי הספר הנשלטים על ידי המדינה. וכאשר הנפש המורעבת לרוח ומשמעות מתקוממת בייאושה, מכיוון שנחסמה דרכה לרוח החיה בהווה ובעתיד, אין לה כל מוצא אחר מאשר לחזור לעבר ולהעלות מאוב את כוחות הדם, הגזע, הלאום, ולהפנות את כל תסכולה ושנאתה להשמדה של ההשכלה והתרבות שגרמה לכך.
זו הסיבה האמיתית למחזורי שפיכות הדמים של זמננו: דת המדע החומרנית המערבית, החוסמת את הדרך אל הרוח הממשית, מרעיבה ומיבשת את נפש האדם. בגלל שהיא חוסמת את הדרך אל הרוח החיה המבקשת לצמוח בהווה ובעתיד, היא גורמת לאנושות המורעבת להעלות מאוב את רוחות הרפאים של הדתות העתיקות. שתי הדתות הללו שלכאורה נלחמות זו בזו למעשה משתפות פעולה כדי למנוע את ההתפתחות הנכונה של האדם והאדמה.
האדם אינו יכול לשמור על צלם אנוש אם אינו מכיר את מהותו הרוחנית הממשית, היוצרת, המתפתחת. הנפש האנושית מעצם טבעה זקוקה להכרה הרוחנית החדשה כשם שהגוף זקוק למאכל ומשקה, וכמו הגוף המורעב, היא גוועת בלי המזון הרוחני החיוני.
כך הם משולבים זה בזה, במעגל הרסני, שמאל וימין, חומרנות מדעית וגזענות דתית, מחזקים זה את זה ומכינים את המלחמה הבאה. משמאל נחסמת הדרך לידע הרוחני החדש, ומימין נפתחת התהום וממנה מגיחים כוחות הדם והגזע, ושני השטנים הללו: החומרנות החדשה והגזענות העתיקה, משלבים כוחות, פועלים בחיזוק הדדי, במעגל דמים נמשך, חוזר ומעמיק, בכל רחבי העולם, כדי למנוע את התפתחותו הנכונה של האדם.
(במאמרי, ״על גב הנמר האמריקאי״, שפורסם ב״הארץ״ בלפני 21 שנים בדיוק, באוקטובר 2002, תיארתי כיצד נוצר ומנוהל מעגל ההרס הזה ברמה הגלובלית, על ידי יישום תפיסת ״מלחמת הציוויליזציות״ האמריקאית-אירופית וכיצד התפיסה הזו אחראית במשך עשרות שנים לחיסול כל ניסיון להשגת הסדר ישראלי-פלסטינאי בר קיימא. יסוד מוסד שלה הוא ש״קו השבר המדמם״ בין ״הציוויליזציה הנוצרית-יהודית המערבית״ לציוויליזציית האסלאם״, לא יפסיק לדמם, ושבכל מחיר ישראלי והפלסטינאי יש למנוע יצירת קשר וגשר ביניהם).
באיחוד המתחזק בין החומרנות המודרנית והגזענות הקדומה, נמחק ומושתק, מודחק, ערך החיים והקיום, כוח האמונה, התקווה והאהבה של האדם המודרני. צלם האדם נשחק והולך מדור לדור, והאדם הופך להיפוך הרע והמכוער של ישותו האמיתית, הקורנת והיפה, המבקשת לצמוח ולהתפתח אם תקבל את המזון הרוחני והנפשי לו היא זקוקה.
אלו תולדות האנושות המודרנית, הגלויות לכל עין, המבקשת לראות נכוחה, ללא אשליות, את מה שקורה כאן ועכשיו, בכל יום ושעה, בישראל כמו בכל ארצות תבל.
קטע מההרצאה הרביעית מהספר: שקיעת האנושות ותחייתה
האפוקליפסה של המאה ה-20 והתכנסות ענני הסערה של המאה ה-21
אם אנו מרגישים את האחריות הנדרשת מאיתנו, אם ברצוננו להשתתף בבית הספר ובתנועה המיכאלית החדשים, עלינו למקם את עצמנו בתודעה מלאה בעיצומו של השלב הנוכחי של המאבק הרוחני בו האנושות מצויה כעת. מאבק זה חיוני להתפתחותנו הבריאה, והוא יכריע מה יהיה עתידה של האנושות והאדמה. אם נקדיש ברצינות את עבודתנו למטרות שתוארו לעיל, ונעמיק אותה בשנות ה-20 וה-30 הקרובות, נרגיש שעבודתנו מתרחשת בלב תקופת מבחן קשה ביותר שעוברת על האנושות. רק ידע רוחי חדש וצלול, ברור ומודע, יכול להביא לנו תרופה בזמן הזה, וככל שהאנושות ממשיכה לדחות את הידע הזה, יעמיק הסבל והכאב של בני האדם והאדמה.
עלינו לחוות בתחושה גוברת של חמלה והשתתפות את מה שעוברים אחינו ואחיותינו בני האדם, ואחינו ואחיותינו בקרב ממלכות הטבע, החיות, הצמחים, המינרלים, וישויות הטבע שאינן נראות לעין הפיזית, מאז סוף המאה התשע עשרה ועד היום. אנו יודעים היטב מה מצפה לנו ולהם בעידן הזה. אם נחליט לעשות את עבודתנו במודע, חמלה זו לבדה צריכה להיות המוטיבציה האמיתית לעשות את מה שאנחנו עושים, כדי לשאוף לתקן ולרפא את הסיבות לסבל הגדול הזה, שהאנושות והאדמה חווים מאז סוף המאה ה-19, ההולך להתחזק לאין שיעור בגלל קושי עורפם ועורלת ליבם של בני זמננו.
דברנו על כך בהזדמנויות שונות מאז 2009-12- כיצד ענני הסערה הכבדים, שגרמו לאירועים האפוקליפטיים של המאה ה-20, שבים ונאספים מאז תחילת המאה הנוכחית. בתחילת המאה הייתם יכולים לצפות בהם עולים ומתפתחים בהדרגה הרחק באופק. אם הייתם מכינים את עצמכם דרך הבנה רוחית של ההיסטוריה של המאה ה-20, לא ההיסטוריה שמלמדים בבתי הספר ובחברה האנתרופוסופית, אם הייתם חווים את מה שבאמת התרחש על האדמה ובעולמות הרוח במאה הקודמת, שתוארו בספרי, ״האירוע הרוחי של המאה ה-20״, ובהרצאה אתמול, הייתם רואים כיצד הצללים הקודרים שבים ואוספים ומרכזים את כוחותיהם. הייתם רואים, כבר במהלך העשור הראשון של המאה, את הברקים מבשרי הרעה המבזיקים באופק, ולשמוע כבר מדי פעם, מרחוק, את הדהוד הרעמים כבדים. במהלך 2003, 2005, 2008 אפשר היה להרגיש שהסופה הולכת ומתקרבת לקו החוף עליו אנחנו ממשיכים לבנות ארמונות רוחניים, פוליטיים וכלכליים מהחול בו אנו טומנים את ראשינו. מאז 10 -2009 החלו לרדת טיפות הגשם הראשונות, המבשרות את המבול המתקרב.
אני מרגיש שעלי לדבר על כך, לפחות בינינו, אם כי אני מוכרח לומר שאני עושה את זה בחוסר רצון, למעשה, מחוסר ברירה, כי הדברים חייבים להיאמר, בשעה שהסערה של המאה הנוכחית כבר נמצאת ממש כאן מעל לראשינו וכולם עדיין ישנים שינה עמוקה, הבלבול שולט בכל מקום, בקרב אלו המכנים את עצמם ״אנתרופוסופיים״ לא פחות- לעיתים אף הרבה יותר!- מאשר בין אחרים. למעשה, רוב האנשים המכונים את עצמם ״רוחניים״ שקועים היום בשינה עמוקה מכיוון שהם מתעלמים מהמחקר הרוחי החדש הזמין לכל מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת. וגם אלו המשננים באדיקות רבה את מה שרודולף שטיינר יכול היה לתת עד 1925 עוצרים שם ואינם מוכנים לשמוע מה שיש לעולם הרוח לומר בקשר להווה המיידי ולעתיד הקרוב.
לכן, אני חייב לומר, גם אם זה עשוי להחוות כדבר קשה: כל הסבל שאנו חווים בעצמינו ורואים אחרים חווים מסביבנו אינו באמת החדשות הרעות. כל עוד אתה סובל, יש לך גם סיכוי להתפתח, ללמוד, ולתקן את עצמך! המלחמות והאכזריות, הסבל והכאב של האדם והטבע, אינם המחלה. הן הביטויים והתסמינים החיצוניים של המחלה, לא הגורמים לה. המלחמות, העוני, הרס האדמה, וההתחממות הגלובלית אינם סיבת הרעות האמיתיות אלא תוצאותיה. מה שגורם לסבל הזה, הוא דבר אחד בלבד: המשך סגירת התודעה, החשיבה, והלב, העמקת הניתוק של האדם מעצמו ורעיו, הטבע והיקום, מישויות הרוח, אחינו ואחיותינו הבוגרים ביקום, ונשמות המתים החיות והערות המבקשות ללוות אותנו בכל עת.
כפי שאמרתי, לא קל לדבר על כך באופן יותר ישיר, מכיוון שאתה מרגיש את הכאב של בני האדם, והיית רוצה לנחם וללטף אותם ורק לומר להם- כמו לילדים קטנים- שלא ידאגו, הכאב יחלוף והכל יהיה בסדר, שאימא ואבא האלוהיים ידאגו, ישמרו, ויגדלו אותנו כפי שעשו תמיד. לכן אתם יכולים להמשיך לישון בביטחון ובשקט… אבל לומר את זה היום, בשלב הנוכחי של התפתחות האנושות, זה אומר לפגוע בצורה הרבה יותר רצינית בהתפתחות בני האדם. החמלה שלנו לכאב הגדול שאנשים עוברים, הרצון להקל על הכאב הזה, חייבים לנבוע ממחויבותנו למה שנדרש מכולם בזמן הזה. הזמן הזה דורש אומץ אישי להתעוררות, אומץ להביט באמת פנים אל פנים, ואומץ ליצור את מה שעד כה בני תמותה לא היו צריכים ליצור: את עצמנו ועולמנו כיצירה חופשית חדורה באהבה לכל. זה הדבר החדש. עלינו ליצור במחשבה צלולה, בהכרה מודעת, את עצמנו ועולמנו, בקשר ישיר לעולמות הרוח, בשיחה והתייעצות עם אחינו ואחיותינו העילאיים שגידלו והביאו אותנו עד הלום. הם שחררו אותנו מהשגחתם האימהית בעת החדשה, כדי שנמצא בתוך עצמנו את מקורות החופש והאהבה היוצרת שלנו- וניצור מחדש את הקשר עימם, לא כילדים אלא כשותפים יוצרים.
הדמוקרטים והליברלים, הסוציאליסטיים והפרוגרסיביים, בכל מדינה, אחרי שסגרו את הדרך אל הרוח החדשה וגרמו להרס של הסביבה, מנצלים את האשמה והבושה שאנו חשים, בשל ההרס הזה, כדי להשקיע יותר בפיתוח של מדע וטכנולוגיות חומרניות והרסניות עוד יותר. ומצד ימין, אנשי הימין מנצלים את הכעס, הטינה והתסכול שחשה הנפש המורעבת, שחייה איבדו כל משמעות, בשל החינוך החומרני שספגה בבתי הספר ובאוניברסיטאות, בתקשורת, בתרבות הכללית, שמשרה ייאוש וחוסר כל תקווה. האינדוקטרינציה החומרנית המתמשכת הכופה על האנושות את המדע והטכנולוגיה, פוליטיקה, תרבות, חינוך וכלכלה חומרניים חסרי תקווה, מייבשת ומרעיבה את נשמת האדם, מייבשת ומכינה את העצים להתלקחות, ומזינה את אש השנאה של הדם, הגזע והאדמה הישנים הנדלקת שוב. באמצעות המלחמה בין שמאל לימין, בין אהרימן החומרני ללוציפר המעלה מאוב את אלי הדם והגזע, מחוזקת ומעמיקה האשליה הבסיסית, שהיא השקר הגדול באמת, המיועד לשמור ולהגביר את הכאוס הנוכחי ולהבטיח את המשכה והעמקתה של השינה המודרנית; שני הכוחות שואפים להחזיק את בני אדם בתודעה מפוחדת ומבולבלת, בייאוש, וחוסר משמעות, להזין את רגשות האשמה בתעמולה בלתי פוסקת על חוסר הצדק, הסבל אנושי, והרס הטבע והאדמה, לעורר את השנאה ל״תרבות הייאוש״ המערבית-דמוקרטית, להילחם בה כדי להכחידה, וחוזר חלילה.
כמובן, כל זה אפשרי רק בגלל שאנשים רוצים את השעבוד הזה ומקבלים אותו. הם מוכנים להסכים לכל דבר, רק לא לאומץ הלב הנדרש להכיר את עצמם באמת ואת הסיבה לקיומנו והתפתחותנו ביקום.
כולנו בני האדם של הזמן המודרני! בייאושנו נאמין בכל דבר, בדברים הלא אמיתיים ביותר, כדי להגן על עצמנו מהפחד האחד והגדול ביותר שלנו: הפחד להכיר ולפתח באופן מודע את הישות הרוחנית האמיתית שלנו, ולקחת חלק פעיל ויוצר בהתפתחות כדור הארץ והיקום. אנו משתוקקים להיות מולכים שולל בכל הדרכים האפשריות והבלתי אפשריות, רק כדי להיות מוגנים מהחדשות ״הנוראיות״ באמת - זו התפיסה של אהרימן - שכולנו יצורים רוחניים יצירתיים, הנקראים היום ליטול חלק בהרפתקה היוצרת הנפלאה ביותר, אליה הגיעה האנושות אי פעם. אנו עושים כל שביכולתנו למנוע מהידע הזה לחדור לתודעתנו ולבנו, כי לימדו אותנו לחשוב שהפלא המדהים הזה, מגיע עם מה שאנחנו מכנים, ״תג מחיר״ גבוה מדי. עלינו לשים לב לכך, שעצם הביטוי הזה: ״תג המחיר״ הוא כמובן קומבינציה לוציפרית-אהרימנית, כי הסיפוק שחש אדם המממש את עצמיותו כחלק מהיקום היוצר, היצירתיות וההתפתחות שהם מנת חלקו, גדולים לאי שיעור מכל תגי המחיר, האמיתיים והמדומים.
כל נפש אנושית יודעת היטב בעידן שלנו- אבל זה ידע שהיא מקפידה להדחיק ולהשכיח בכל כוחה- שבכדי לחוות ולגלם את החוכמה, האמת, היופי והאהבה שלה ולצמוח איתם, עליה לשאוף להכיר, להתעמת, לרפא ולשנות את עצמה מיסודותיה. אכן, על הצוק המכריע האחד הזה, על קצה התהום הזו, האדם המודרני חוזר ופונה לאחור בפחד, ולכן אנו נופלים ומאבדים את אנושיותנו בכל עשור מחדש. עדיפה עצימת העיניים והמצפון בגיהינום של החיים הפיזיים, אנו אומרים לעצמנו, על הכרה עצמית אמיתית הדורשת מאיתנו לממש, באופן פעיל, את עצמנו כישויות רוחניות מתפתחות, הלוקחות אחריות לתמיד על כל מעשינו, מימי קדם, היום ובכל הזמנים הבאים.